פרדס יוסף, הקדמה ו׳

מפרשים:
1 ונתחייבתי הודאה, ולזה קצרה היריעה, ועי' בס' מור וקציעה לדו"ז הגאון יעב"ץ ז"ל סי' רכ"ג, דמי שחובר ספר, וכן כשנותן לדפוס לתת הודאה לשמו ית' ויברך גם ברכת שהחיינו ובשם ומלכות ע"ש, והגאון חיד"א ז"ל בפי' על ספר חסידים סי' אלף כ'. כתב ג"כ דיברך רק בלא שם ומלכות ע"ש, ועי' בינה לעתים דרוש ל"ג שדרש ברבים בעת שזכה ליתן לדפוס ספרו גדולי תרומה, ועי' מה שכתבתי בפ' בראשית א' כ"ב, ולכן חובתי, כל ימי היותי, בפי ולבבי להודות, לשלם אלף תודות, וגם אבקש, שלא אהיה למוקש, ואשר כתבתי לנכון, בלב הקורא יכון, ואם טעיתי במרוצה, פגול הוא לא ירצה, הקורא מאוס ימאסנו, לא לרצון יקבלנו, ורוממות אל בגרוני, להקדים ברכת קוני, הוא אשר בראני, ובתורתו האיר עיני: